לפעמים אתה מצלם תמונה עירונית ולא יודע למה היא תתחבר.
ואז עוברים כמה ימים, ואתה מקבל תשובה.
עופר אלון גילה שהעבודות לשיפור מערכת הביוב בירושלים יסתיימו ב-31 בנובמבר. להערכתו, העבודות יתעכבו ותאריך הסיום יידחה ל-35 במאי.
בחורף שעבר פרסמתי אוסף תמונות של מטריות שמתו בגשם. בסוף אוקטובר, באחד מעשרת הימים שאנחנו קוראים להם “חורף”, עשיתי סיבוב נוסף כזה. להלן הממצאים העגומים.
כרוז תשובה מס’ 1 למשוררים זקנים (ע”ע אהרון שבתאי) / נעם פרתום
אהרון,
חבריי ואני מתכננים ומדרבנים זה את זה כבר שנים:
בוא נשרוף את הסנטר.
בוא נשרוף את קסטרו –
את פרוות השועל ומגפי הנחש
ואת הדוגמנית האנורקסית על הקטלוג, בפרסומות.
בוא נשרוף את מקדונלד’ס –
בשמן הקנולה המזוהם של ההמבורגרים
ובעזרת מאות אלפי שוורים זועמים
מאדמות המרעה שלהם ביערות הגשם,
ובעזרת מאות אלפי ילדים מזיעים
קוריאנים, טנזנים, קולומביאנים
ממפעלי הייצור.
בוא נשרוף את ריקושט –
את המשחות לשפשפות והגז המדמיע
את חסמי העורקים והרצועות לרובים
את המוכרים המורעלים שהיו בקרבי
ואת אטמי האוזניים הכתומים-זוהרים
נגד הבום בום בומים כשיורים.
בוא נשרוף את בנק לאומי,
את הכספומטים,
את השטרות החדשים של העשרים
שעשויים מחומר בלתי מתלקח,
נשרוף.
בוא נשרוף את בתי-הקפה –
את ארומה
את גרג
את ג’ו
את הסוכר הלבן והמלטיטול השקוף
את המונוסודיום גלוטומאט והקפאין והאספרטיים
הדיאט קולה, ספירת הקלוריות.
נכין בטטות בתנור ופנקייקים וסלט וחביתות-ענק
ויין אדום מהמכולת ב-14.90,
ונזמין חברים גם משאר הערים
ונאכל ונשיר ונשתה ונצחק.
בוא נשרוף את חנויות הספרים –
את סטימצקי
ואת צומת-ספרים
ואת צומת-ספרים
ואת צומת-ספרים
נצית את הרשת בכל אחת משלוש הקומות
ובמקום נעמוד על ארגזים הפוכים
ונקרא שירה בקול בחוצות.
נעיף אותה לאוויר כמו אבקנים בשדות.
ועל תל האפר והחורבות,
בלהט הסנטר המתאכל, נעשה מסיבה.
נשמיע מוזיקת אלקטרו וטראש בסראוונד
נארגן הופעת רוק שבה כולם נגנים וכולם זמרים,
נערוך סעודות ומשתאות בלתי-נגמרים
נחלק טריליון ורדים בהירים, לכל העוברים.
את קבצני הרחוב נאסוף,
ואת ההומלסית הקבועה ליד האזן השלישית נרים,
נעשה לה מקלחת טובה וניתן לה צלחת
ונלביש אותה בפיג’מת פלנל עם ברבורים.
ואם חס וחלילה תאבד את ההכרה
כפי שבעבר כבר קרה גם קרה,
לא נחסוך ונזמין לה אמבולנס ב-600 שקלים.
ונאכל ונרקוד ונשתה ונשמח
והסנטר יבער, והסנטר ידעך
והסנטר יפיץ אור זהוב ורך
יעלה בלהבות את לב הכרך
ותוך כך גם ליבנו יתחמם ויפרח
ומעונג נצרח.
וכשיגידו שהשתגענו, אהרון,
כשיכתבו בעיתון שזה לא וודסטוק כאן,
אולי תזיז גם אתה את משמני הישבן מהספה בסלון,
תצא לחצר ותשאג בגאון
ואת עמודי הבניין תמוטט כמו שמשון.
בוא
בוא
בוא, נשרוף את הסנטר.
נעם פרתום – נעם בלי ו’. ילידת 1986, ת”א. סטודנטית לספרות וכתיבה באוניברסיטת תל-אביב. בוגרת סדנת השירה של הליקון וסדנת כתיבה במנשר. זמרת ומלחינה, יוצאת בי”ס רימון. חולמת בהקיץ. השיר נכתב כתשובה ל”כרוז מס’ 1 לתלמידי כיתות י”א” של אהרון שבתאי, וממשיך את המהלך שלו. השיר הוקרא ב-8.11.2009 ברחבה מול משרדי הממשלה בצומת מגדלי עזריאלי בתל אביב, באירוע משוררות נגד האח הגדול – הפגנת שירה נגד חוק המאגר הביומטרי
