לכי לכי, יש עוד 100 כמוך

מאת עידו קינן

קישוטי מאה שנים לתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

לא הלכתי למופע פתיחת חגיגות ה”תל אביב 100ממת!!!1″ – בתור תל אביבי מצופה ממני להתנשא עליו ולהשאיר אותו להמונים הצובאים עליו מהפרברים, למרות שבפועל בתור תל אביבי אני לא פחות מהפרברים מהם, רק שאני גם משלם שכר דירה מופקע, משקיע יותר זמן בלחפש חניה מאשר בנהיגה עצמה, וזכיתי להצביע לזה שהפסיד לראש העירייה; ולא הלכתי פשוט כי לא התחשק לי ללכת.

דרור פויר כתב על חייו בתל אביב:

אני אוהב את הידיעה שבכל רגע נתון אני מפסיד משהו – זו דרך המחשבה היחידה שתשאיר את האדם האורבני שפוי ושמח. אם ירצה לא להפסיד דבר סופו שיעבור מחוץ לעיר ויפסיד הכל.

זה ניסוח מזוקק לנימוק הלא מנוסח עד כה שאני מחזיק כבר כמה שנים בנוגע לבחירה שלי בתל אביב, שמציעה לי בחלונות הראווה (המטאפוריים) שלה פריטים שלעולם לא אקנה, אבל בזכותם בחרתי לגור פה, כי הם יהיו שם בכל פעם שאני יוצא מהבית, כדי שבכל פעם אוכל להחליט מחדש שאני לא רוצה לקנות אותם, ולדעת שהם יהיו שם גם מחר.

פורסם במקור בבלוג “חדר 404

בדרך לאשקלון, בינות לשלטים שאומרים “כביש מקורצף”, אחד אומר דווקא “כביש מקורצץ”. אני מבין שבאותו אחד, מישהו העתיק את המלל מההזמנה שנכתבה בכתב יד והתבלבל בין ה-ף ל-ץ.
"כביש מקורצץ", שלט עם שגיאת כתיב בדרך לאשקלון. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

במרכז תל אביב, בינות לשלטי “עבור למדרכה ממול”, שלט אחד אומר “עבור למדרכה מנוול”. הפעם מדובר, לדעתי, במישהו שראה את השלט והחליט לשבש אותו. ועל כך אני מודה לו.
"עבור למדרכה מנוול", שלט משובש בתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

"עבור למדרכה מנוול", שלט משובש בתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

"עבור למדרכה מנוול", שלט משובש בתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

פורסם במקור בבלוג “חדר 404